בואו נתחיל עם השורה התחתונה הפעם.
גם המאבק הציבורי שהחל בימים האחרונים על הגבינה שמתחילה ב-ק’ (The Cheese who can not be named) הולך להיכשל, ולא כי המחיר שלה לא מספיק גבוה, הוא כן. הוא הולך להיכשל כי אין אלטרנטיבה אמיתית.
כדי שלמאבק ציבורי יהיה סיכוי להצליח, הוא צריך להציע אלטרנטיבה שטובה הרבה יותר מהמצב הקיים. בואו נסתכל על מאבקים ציבוריים שהצליחו. המהפכה האמריקאית למשל, אם מעמידים מצד אחד את האלטרנטיבה של לשלם מס למלך שנמצא בצד השני של האוקיינוס ולא עושה למענך שום דבר, או לא לשלם מס למלך שנמצא בצד השני של האוקיינוס ולא עושה שום דבר, הבחירה ברורה. בהמפכה הצרפתית הברירה הייתה, בין לרעוב למוות ולהיעשק על ידי חבורה מצומצמת של אצילים מושחתים עד לטיפת הדם האחרונה, או לא.
אם מסתכלים על ק’, אין אלטרנטיבה ברורה. נניח שכעיקרון, התאגידים השולטים במחלבות ישראל יחליטו, בכוח, להילחם נגד המאבק ולהשאיר את מחיר הק’ במקומו. כל העולם הרי לומד שיעורי שיווק מ-Apple, שיעור מס’ 1 אם יש מוצר שכולם רוצים, תיצור חוסר היצע, חוסר ההיצע יגדיל את המחיר (ובמקרים מסוימים יגדיל אפילו את הביקוש), תראו מה קורה לכל מוצר שמייצרים במשורה, נגיד, דירת שלושה חדרים באחד מפרברי תל אביב, ההיצע הנמוך גרם להתפוצצות מחירים, ולכך שהביקושים לדירות אפילו גדולים יותר מאלו שהיו לפני 5 שנים, כשהמחיר עוד היה סביר. בנתיים, המחלבות כבר יודעות שכנראה תהיה ירידה מסוימת בביקושים לקוטג’ במהלך יולי, הם יודעים על זה מספיק זמן מראש כדי להפסיק לייצר את ה-ק’ ולייצר במקומות גבינות לא מפוקחות אחרות, הציבור שיפסיק לקנות ק’ יחפש תחליפים וימצא אותם בגבינות האחרות, הציבור שירצה להמשיך לקנות ק’ יגלה מחסור, ויעלה את מחירו אפילו יותר. בסוף נוכל להחליף את הפרסומת של מילקי בפרסומת “הקרב על הק’”.
בסופו של דבר אנחנו שבויים בידי המחלבות ורשתות השיווק, הרי לא נפסיק לאכול, נכון?
בעלי השררה רואים את המצב ככה: המצאת מעמד הביניים במהפכה התעשייתית הייתה למעשה תעודת ביטח נגד מאבקים ציבוריים רחבי היקף כאלו. האצולה התחלפה באלפיון העליון, ונשארה מושתחת, אבל הם דואגים להשאיר את מעמד הביניים בטמפרטורה שמתחת לנקודת הרתיחה, הרי בגדול, מצבם של רוב אלו שמגדירים את עצמם “מעמד הביניים” לא באמת רע (והם גם יכולים להרשות לעצמם גביע ק’ מדי פעם) או יותר נכון, לא מספיק רע כדי לשבור את הכלים לחלוטין. המצב הקיים לא מצדיק את הבחירה באלטרנטיבה הלא ברורה. במצרים, תוניס ולוב, השליטים הרלוונטים לא השכילו זאת, והעלו את הטמפרטורה מעל נקודת הרתיחה והמאבק הציבורי גלש.
למזלנו / לצערנו, הקונספירציה בארץ מוצלחת יותר, והאחוזים ברסן השלטון הכלכלי יודעים שמדי פעם צריך לנשוף קצת על התבשיל הסוציו אקונומי המבעבע ולשמור אותו בדיוק מתחת לנקודת הרתיחה, ולכן אולי נראה כותרות גדולות בימים הקרובים שמחיר ה’ק חזר לפיקוח, או שהחל יבוא של ק’. בטווח הארוך זה רק יאפשר להעלות את נקודת הרתיחה של התבשיל ולאפשר לעוד כמה גזירות לעבור בלי להרתיח אותנו.
חוץ מזה, בואו נהיה ריאליים, כמו שכתבו רבים כבר לפני, לחיצה על כפתור ה”לייק” בפייסבוק היא לא באמת מחאה חברתית (וגם להקים קבוצה לא דומה ללהקים בריקדות ולצאת לרחובות).
אז מה עושים? אפשרות אחת היא להפסיק להתלונן, אם לאלו שיושבים במגדל השן לא יהיה פידבק שנקודת הרתיחה מתקרבת, הם לא יוכלו לזרוק כמה קוביות קרח, או לעשות פווו, אנחנו במזרח התיכון, וכל מה שמסביבנו מלמד שבסופו של דבר, גם פה יהיה מספיק חם כדי שהתבשיל יגלוש.
אפשרות אחרת של מי שמנסים להוביל את המאבק הציבורי הוא להוסיף עוד קיסם למדורה. העלו לכם את מחיר הק’, במקום לפתוח קבוצה בשם “הק’ יקר מדי” תנצלו מדורות שכבר קרובות לרתיחה ותחברו ביניהם. מעניין היה לפתוח קבוצה מתחרה בשם “הק’ יקר מדי ובכלל מיוצר בתורכיה מרכיבים איראניים שמכרו להם האחים עופר” או “הק’ יקר מדי אבל בהתנחלויות / בכפרים הערביים (מחק את המיותר מבחינתך) הוא עולה רק___” או “הק’ יקר מדי כי הוא מיוצר בקיבוצים השמאלניים האשכנזים ועל ידי מצביעי חנין זועבי (רק לשם הדוגמא כמובן)”. הקבוצה האולטימטיבית היא כמובן “לא קונים ק’ עד שגלעד שליט חוזר” (כן, אני מגעיל אפילו את עצמי מדי פעם).
הצעד האחרון שצריך לנסות כדי להצליח במשימת המאבק הציבורי היא לקחת את הדברים לידיים, מי אמר שצריך לקנות ק’? אפשר גם להכין בבית לבד הסתכלתי על מחיר המוצרים במתכון, כל עוד לא יסירו גם אותם מפיקוח זה אמור לצאת קצת יותר זול מק’.
בשבוע הבא – איך מכינים לבד בבית בנזין 95 אוקטן…