גם אני רוצה.
גם אני רוצה, כמו חברי הכנסת שלנו להיות אחראי על כמה כסף אני מקבל בחודש. הרי אני לי צל ספק שאני גם מתאים עובד יותר קשה מהם, וגם יותר מתאים מהם להיות חבר כנסת. איך אני יודע שאני יותר מתאים מהם? כי אני לא רוצה להיות חבר כנסת ולפי אדוננו מורנו ורבנו דאגלס אדאמס מי שהכי רוצה להיות בשלטון הוא זה שהכי פחות מתאים להיות בשלטון… ואם הם כבר בשלטון הם צריכים להיות קצת אחרי האחרונים שיקבעו לעצמם מה המשכורת שלהם.
אני יודע, אני יודע, אסור להם לפי החוק לעבוד בשום מקום אחר. זה עוד חוק שבמדינה מתוקנת לא היינו צריכים. הרי חבר כנסת צריך להיות כל כך עמוס בענייני הכנסת שלא אמור להיות לו זמן לעבודה נוספת. לי אין זמן לעבודה נוספת אז איך להם היה? אבל זה שאסור להם לעבוד בעבודה נוספת לא אומר שהם לא מקבלים מספיק תוספות למשכורת, טיסות לחו”ל, תקציבי קשר עם הציבור, וטובות הנאה אחרות הרבה מעל ומעבר למה שרשום להם בתלוש.
גם אני רוצה לקבוע כמה שעות אני אעבוד, הרי אין שום סעיף שמחייב אותם אשכרה להגיע לעבודה, הם לא חייבים להתייצב בוועדות בהם הם חברים או במליאה, אפילו על חוקים שהם הציעו בעצמם. וכל זה כשיש להם לפחות שתי פגרות ארוכות כל שנה, ופגרה לפני כל מערכת בחירות, וגם חבר כנסת שמופיע לכל דיוני הוועדות והמליאה, עדיין עובד שלושה ימים בשבוע, גג 30 שבועות בשנה.
גם אני רוצה לקבל 20000 שנקלים בחודש על עבודה שיכולה להיות מרתקת יכולה באמת להשפיע על חיי התושבים במדינה, גם אם רוב העוסקים בה לא באמת שם כי העבודה מרתקת או משפיעה על חיי אנשים אלא כי היא מעמידה אותם במצב של כוח והשפעה על מסגרת הפנסיה של עצמם. אפשר גם לחשוב על זה ככה, בעלות של 120 חברי הכנסת שלנו אפשר היה להעסיק 1000 עובדים בשכר מינימום, אותו שכר מינימום שחברי הכנסת שלנו לא הסכימו להעאלות השבוע…