השנקל

זה רק נראה שעליות המחירים האחרונות השאירו אותנו ב”שנקל” אדישים. ממש לא, היינו ממש מאושרים מהן. מה שאנחנו לא מצליחים להבין זה את רצף התגובות השליליות נגד עליית המחירים, זה באמת תפס אותנו לא מוכנים. אנחנו כמובן גם מתנגדים לתגובת הממשלה וההסתדרות, עד שכבר הצלחתם סוף סוף בשעה טובה להעאלות את המחירים, אז להוריד אותם?

לא! מה שהציבור לא לוקח בחשבון זה שהוא עצמו אשם ביחס שלו לעליית המחירים, זאת לא אשמת המחירים. דלק למשל, המחיר אמנם גבוה כיום ממה שהוא היה אי פעם, והוא גבוה מכל מדינה אחרת בעולם המערבי במונחים של שוויון כוח קניה (ואל תבקשו מאיתנו להסביר מה זה, במבחן של מימון בינ”ל קיבלנו רק 80), אבל רק כי אנשים חושבים שנסיעה של 200 מטר לסופר חייבת להתבצע ברכב. זאת זילות של הנסיעה ברכב, זה מה שזה. בשנות ה-50, אנשים נסעו פה ברכבים לאנשהו? מה פתאום! הם הלכו ברגל וייבשו ביצות. נסיעה ברכב לא חייבת להיות זמינה לכולם. תסתכלו על הסרטים משנות החמישים, אנשים לבשו חליפות לפני שהם נכנסו לאוטו, לא גופיות ומכנסיים קצרים. הם גם לא שרפו דלק על שטויות כמו לשמוע רדיו באוטו או מותרות כמו מזגן באוטו. אתם חושבים שאתם משלמים יותר מדי על דלק, תנתקו את הסאב וופר שלכם (שבימים כתיקונם היה משמש ליצירת מפולות סלעים) ואת המזגן, מה זה פה, אמריקה?

או מים, קחו למשל את המים. הציבור מתייחס למים כאילו הם יורדים מהשמים. מקלחות למשל, שמעתי על אנשים שעושים מקלחת פעם ביום, זאת זילות של המקלחת. במיוחד בימים הגשומים הללו, אפשר לקלח את הילדים בכניסה לבניין, אז הם יחטפו דלקת ריאות, לפחות מחירי הבריאות לא עלו בזמן האחרון. וכשלא ירד גשם, נגיד בקיץ, אפשר להיכנס כל המשפחה למקלחת ביחד. ההורים שלי היו מכניסים את אחותי, אחי ואותי ביחד ואנחנו יצאנו בסדר גמור… אני חושב. חוץ מזה שיש אנשים ששותים מים. בזבוז מיותר ובזבזני במיוחד, הם גם ככה יוצאים בסוף, לא?

גם מחירי הלחם נמוכים מדי. העלו את מחירי הלחם בשלושה אחוז, זה לא מספיק! היו צריכים להעלות את מחיר הלחם בשלושים אחוז. ולא, אני לא מארי אנטואנט, גם מחירי העוגות נמוכים מדי! לחם הוא מוצר מותרות אמיתי. ואני שמעתי שיש משפחות שקונות לחם כל יום. שערורייה! זילות הלחם היא משהו שהיה צריך לעורר צעקה כבר מזמן, ילדים הולכים לבית ספר עם סנדוויץ’ שמורכב משתי פרוסות לחם, אחת על גבי השניה. אפשר לקחת מהדק ולהדק את פרוסת גבינת העמק ללחם, לא חייבים עוד פרוסת לחם שלמה רק כדי לסגור את הסנדוויץ.

זאת גם טעות לחשוב שעליית המחירים פוגעת בעיקר בחלשים או במה שהיה פעם מעמד הביניים (והיום גם הם מהחלשים). להיפך, היא פוגעת בעיקר בעשירון העליון. אם מחיר לחים אחיד היה 4 ש”ח והעלו אותו בשלושה אחוזים הוא היום עולה 4.12 ש”ח, בסה”כ עוד 12 אג’. ברור לכם שמחיר הלחם שהעשירון העליון קונה, לחם שאור מגורען, ממולא בזיתים סורים מכבישה קרה ומצופה עלעלי זהב מנומרים,  עלה ביותר מ-12 אג’. וגם, מה הסיכוי שבוטיק הלחם שבו קונה העשירון העליון נמצא בטווח הליכה? העשירון העליון לא יכול פשוט ללכת לסופר, הם חייבים לנסוע, וכל פעם שהם מניעים את הפורשה קאיין שלהם הוא שותה שבעה שמונה ליטר דלק לפני שהוא יצא מהחניה שלא לדבר על כך שהגינה שלהם לא יכולה לחיות על קולה, הילדים שלכם כן.

אז קוראים יקרים, אני מרגיש שנזפתי בכם קצת יותר מדי היום, והייתי רוצה להציע לכם כמה מילות עידוד, יש לנו עדיין במדינה כמה נקודות אור, אם נעבוד מספיק קשה, נצליח להרוס גם אותן!

This entry was posted on Thursday, February 10th, 2011 at 9:39 pm and is filed under קצרים. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. Both comments and pings are currently closed.